<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער אחד עשר</h1>
<h2>דף כט:</h2>
השער אחד עשר, דברים שהמקח והממכר אסור בהם ותדע שכל שנקרא אסורי הנאה אסור ליקח ולמכור כדכתיב או מכור לנכרי, ויש שאסורים למכור כגון אלו דגרסינן [ע"ז כ"ט ע"ב] ואלו אסורין ואיסורן איסה"נ היין והחומץ של עכו"ם שהי' מתחלתו יין וחרס הדריאני ועורות לבובין רשבג"א בזמן שהקרקע שלו עגול אסור משוך מותר. ובשר הנכנס לבית ע"א מותר והיוצא אסור. ופי' הדריאני [שם ל"ב ע"א] רב יהודה אמ"ש חרס של אדרינוס קיסר דכי אתא רב דימי אמר קרקע בתולה היתה ולא היתה עבודה מעולם ואתא הדריאנוס ועבדא ונטעה ורמו ליה לחמרא בגולפי חיורי ומייצי ליה ומאדי' יתיב עלייהו ומיתבר וכל היכא דאזלי שקלי מהנך חספי ותרו ושתו. ועור לבוב נמי כגון שעשאו לשם ע"א והוא שקדו' כנגד הלב וקדו' כמין ארובה. ותדע דיין של ישראל שנתערב בו יין של נכרי ולא ידע כמה נתערב יפסיד כשעור שנתערב בו מיין נסך והשאר ימכור לעכו"ם, כדגר' [ע"ז ע"א ע"א] רשבג"א ימכר כלו לעכו"ם חוץ מדמי יין נסך שבו, ויין של ישראל אם נגע בו עכו"ם אינו ראוי שיהנה ממנו ולא שימכרנו אלא יפסיד אותו. ואם נתערב מאותו שנגע בו העכו"ם בשאר יינו של ישראל ימכרנו כלו לעכו"ם ויפסיד כשעור אותו שנתערב בו ממגע העכו"ם, כדגר' [ע"ז נ"ז ע"ב] ההוא עובדא דהוה במחוזא עאל אצל עכו"ם לחנוותא א' להו אית לכו חמרא לזבוני אמרי ליה לא הוה איכא חמרא בדולא שדא ביה ידיה ושכשכיה א"ל האי לאו' חמרא הוא שקליה בריתחיה שדיי' בדנא שרא רבא לזבוני לעכו"ם, אפליג עליה רב הונא בר חנינא ור"ה בריה דר"נ נפקי שפורי דרבא ושרו נפקי שפורי דרב הונא בר חנינא ואסרי, אקלע רב נחמן לסורא א"ל רבא לרב אליקי' שמעיה טרוק גלי דלא ניתי איניש ונטרוד על לגביה א"ל כה"ג מאי א"ל אסור אפילו בהנאה א"ל והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך אימר דאמרי אנא לבר מדמי דההוא דמי דההוא מי אמרינן. והיכא שנושא העכו"ם כלי מלא יין ויש באותו כלי בקיעא לארכו של כלי אסור לשתות ומותר למכור ואם הוא לרחבו אפילו לשתות מותר, כדגר' ההיא חביתא דפקע לארכה אתא עכו"ם חבקה שרייה רפרם לזבוני לעכו"ם והנ"מ דפקעה לארכה אבל לפתיה אפילו בשתיה נמי שריא. ומי שמוכר לעכו"ם יין כשר יש עליו מן הדין שיטול ממנו הדמים תחלה קודם שימדוד את היין לתוך כליו או יפסוק הדמים ויעשם חוב על עכו"ם ואח"כ ימדוד לו, שאלמלא ימדוד לו תחלה קודם נטילת הדמים הרי נסנסך היין ברשותו של ישראל ואסור ליטול דמיו, כדגר' [ע"ז ע"א ע"א] המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרים מדד עד שלא פסק דמיו אסורין ואמר להו להנהו סביאת' כי מזבניתן חמרא לעכו"ם שקילו זוזי מנייהו והדר כיילי להו ואי לא נקיטו בהדיהו דמי אוזפונהו והדר שקילנהו כי היכי דתהוי הלואה גביכו דאי לא עבדיתו הכי קא הוי יין נסך ברשותיכו וכי שקליתו דמי יין נסך שקילתו. ומכלל אסה"נ כגון חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דגרסינן [פסחים כ"א ע"א] בי' כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה ולחי' ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו. וכמו כן בשר שנתבשל בחלב והוא שנתבשל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, כדג' [חולין קי"ג ע"א] בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טמאה מותר לבשל ומותר בהנאה. וכמו כן מעשי שבת על הדרכים הידועים דאסור בהנאה ואין זה מקומו להאריך. וכגון [ע"ז כ"ט ע"ב] בשר אדם מת שאסור בהנאה ותכריכי המת ונכנסים בתכריכי המת אף כל (דבריך) [דברים] שצריכים לקבורה דלאחר שנעשו אותן כלים לצרכי המת אינן ראוין לא שימכרו ולא שילקחו משום אדם שרוצה למוכרן ולהנות מהם, וכגון כלאי הכרם ושאר דברים של אסה"נ לא זהו מקומו להאריך.
<h2>דף לב.</h2>
השער אחד עשר, דברים שהמקח והממכר אסור בהם ותדע שכל שנקרא אסורי הנאה אסור ליקח ולמכור כדכתיב או מכור לנכרי, ויש שאסורים למכור כגון אלו דגרסינן [ע"ז כ"ט ע"ב] ואלו אסורין ואיסורן איסה"נ היין והחומץ של עכו"ם שהי' מתחלתו יין וחרס הדריאני ועורות לבובין רשבג"א בזמן שהקרקע שלו עגול אסור משוך מותר. ובשר הנכנס לבית ע"א מותר והיוצא אסור. ופי' הדריאני [שם ל"ב ע"א] רב יהודה אמ"ש חרס של אדרינוס קיסר דכי אתא רב דימי אמר קרקע בתולה היתה ולא היתה עבודה מעולם ואתא הדריאנוס ועבדא ונטעה ורמו ליה לחמרא בגולפי חיורי ומייצי ליה ומאדי' יתיב עלייהו ומיתבר וכל היכא דאזלי שקלי מהנך חספי ותרו ושתו. ועור לבוב נמי כגון שעשאו לשם ע"א והוא שקדו' כנגד הלב וקדו' כמין ארובה. ותדע דיין של ישראל שנתערב בו יין של נכרי ולא ידע כמה נתערב יפסיד כשעור שנתערב בו מיין נסך והשאר ימכור לעכו"ם, כדגר' [ע"ז ע"א ע"א] רשבג"א ימכר כלו לעכו"ם חוץ מדמי יין נסך שבו, ויין של ישראל אם נגע בו עכו"ם אינו ראוי שיהנה ממנו ולא שימכרנו אלא יפסיד אותו. ואם נתערב מאותו שנגע בו העכו"ם בשאר יינו של ישראל ימכרנו כלו לעכו"ם ויפסיד כשעור אותו שנתערב בו ממגע העכו"ם, כדגר' [ע"ז נ"ז ע"ב] ההוא עובדא דהוה במחוזא עאל אצל עכו"ם לחנוותא א' להו אית לכו חמרא לזבוני אמרי ליה לא הוה איכא חמרא בדולא שדא ביה ידיה ושכשכיה א"ל האי לאו' חמרא הוא שקליה בריתחיה שדיי' בדנא שרא רבא לזבוני לעכו"ם, אפליג עליה רב הונא בר חנינא ור"ה בריה דר"נ נפקי שפורי דרבא ושרו נפקי שפורי דרב הונא בר חנינא ואסרי, אקלע רב נחמן לסורא א"ל רבא לרב אליקי' שמעיה טרוק גלי דלא ניתי איניש ונטרוד על לגביה א"ל כה"ג מאי א"ל אסור אפילו בהנאה א"ל והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך אימר דאמרי אנא לבר מדמי דההוא דמי דההוא מי אמרינן. והיכא שנושא העכו"ם כלי מלא יין ויש באותו כלי בקיעא לארכו של כלי אסור לשתות ומותר למכור ואם הוא לרחבו אפילו לשתות מותר, כדגר' ההיא חביתא דפקע לארכה אתא עכו"ם חבקה שרייה רפרם לזבוני לעכו"ם והנ"מ דפקעה לארכה אבל לפתיה אפילו בשתיה נמי שריא. ומי שמוכר לעכו"ם יין כשר יש עליו מן הדין שיטול ממנו הדמים תחלה קודם שימדוד את היין לתוך כליו או יפסוק הדמים ויעשם חוב על עכו"ם ואח"כ ימדוד לו, שאלמלא ימדוד לו תחלה קודם נטילת הדמים הרי נסנסך היין ברשותו של ישראל ואסור ליטול דמיו, כדגר' [ע"ז ע"א ע"א] המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרים מדד עד שלא פסק דמיו אסורין ואמר להו להנהו סביאת' כי מזבניתן חמרא לעכו"ם שקילו זוזי מנייהו והדר כיילי להו ואי לא נקיטו בהדיהו דמי אוזפונהו והדר שקילנהו כי היכי דתהוי הלואה גביכו דאי לא עבדיתו הכי קא הוי יין נסך ברשותיכו וכי שקליתו דמי יין נסך שקילתו. ומכלל אסה"נ כגון חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דגרסינן [פסחים כ"א ע"א] בי' כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה ולחי' ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו. וכמו כן בשר שנתבשל בחלב והוא שנתבשל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, כדג' [חולין קי"ג ע"א] בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טמאה מותר לבשל ומותר בהנאה. וכמו כן מעשי שבת על הדרכים הידועים דאסור בהנאה ואין זה מקומו להאריך. וכגון [ע"ז כ"ט ע"ב] בשר אדם מת שאסור בהנאה ותכריכי המת ונכנסים בתכריכי המת אף כל (דבריך) [דברים] שצריכים לקבורה דלאחר שנעשו אותן כלים לצרכי המת אינן ראוין לא שימכרו ולא שילקחו משום אדם שרוצה למוכרן ולהנות מהם, וכגון כלאי הכרם ושאר דברים של אסה"נ לא זהו מקומו להאריך.
<h2>דף נז:</h2>
השער אחד עשר, דברים שהמקח והממכר אסור בהם ותדע שכל שנקרא אסורי הנאה אסור ליקח ולמכור כדכתיב או מכור לנכרי, ויש שאסורים למכור כגון אלו דגרסינן [ע"ז כ"ט ע"ב] ואלו אסורין ואיסורן איסה"נ היין והחומץ של עכו"ם שהי' מתחלתו יין וחרס הדריאני ועורות לבובין רשבג"א בזמן שהקרקע שלו עגול אסור משוך מותר. ובשר הנכנס לבית ע"א מותר והיוצא אסור. ופי' הדריאני [שם ל"ב ע"א] רב יהודה אמ"ש חרס של אדרינוס קיסר דכי אתא רב דימי אמר קרקע בתולה היתה ולא היתה עבודה מעולם ואתא הדריאנוס ועבדא ונטעה ורמו ליה לחמרא בגולפי חיורי ומייצי ליה ומאדי' יתיב עלייהו ומיתבר וכל היכא דאזלי שקלי מהנך חספי ותרו ושתו. ועור לבוב נמי כגון שעשאו לשם ע"א והוא שקדו' כנגד הלב וקדו' כמין ארובה. ותדע דיין של ישראל שנתערב בו יין של נכרי ולא ידע כמה נתערב יפסיד כשעור שנתערב בו מיין נסך והשאר ימכור לעכו"ם, כדגר' [ע"ז ע"א ע"א] רשבג"א ימכר כלו לעכו"ם חוץ מדמי יין נסך שבו, ויין של ישראל אם נגע בו עכו"ם אינו ראוי שיהנה ממנו ולא שימכרנו אלא יפסיד אותו. ואם נתערב מאותו שנגע בו העכו"ם בשאר יינו של ישראל ימכרנו כלו לעכו"ם ויפסיד כשעור אותו שנתערב בו ממגע העכו"ם, כדגר' [ע"ז נ"ז ע"ב] ההוא עובדא דהוה במחוזא עאל אצל עכו"ם לחנוותא א' להו אית לכו חמרא לזבוני אמרי ליה לא הוה איכא חמרא בדולא שדא ביה ידיה ושכשכיה א"ל האי לאו' חמרא הוא שקליה בריתחיה שדיי' בדנא שרא רבא לזבוני לעכו"ם, אפליג עליה רב הונא בר חנינא ור"ה בריה דר"נ נפקי שפורי דרבא ושרו נפקי שפורי דרב הונא בר חנינא ואסרי, אקלע רב נחמן לסורא א"ל רבא לרב אליקי' שמעיה טרוק גלי דלא ניתי איניש ונטרוד על לגביה א"ל כה"ג מאי א"ל אסור אפילו בהנאה א"ל והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך אימר דאמרי אנא לבר מדמי דההוא דמי דההוא מי אמרינן. והיכא שנושא העכו"ם כלי מלא יין ויש באותו כלי בקיעא לארכו של כלי אסור לשתות ומותר למכור ואם הוא לרחבו אפילו לשתות מותר, כדגר' ההיא חביתא דפקע לארכה אתא עכו"ם חבקה שרייה רפרם לזבוני לעכו"ם והנ"מ דפקעה לארכה אבל לפתיה אפילו בשתיה נמי שריא. ומי שמוכר לעכו"ם יין כשר יש עליו מן הדין שיטול ממנו הדמים תחלה קודם שימדוד את היין לתוך כליו או יפסוק הדמים ויעשם חוב על עכו"ם ואח"כ ימדוד לו, שאלמלא ימדוד לו תחלה קודם נטילת הדמים הרי נסנסך היין ברשותו של ישראל ואסור ליטול דמיו, כדגר' [ע"ז ע"א ע"א] המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרים מדד עד שלא פסק דמיו אסורין ואמר להו להנהו סביאת' כי מזבניתן חמרא לעכו"ם שקילו זוזי מנייהו והדר כיילי להו ואי לא נקיטו בהדיהו דמי אוזפונהו והדר שקילנהו כי היכי דתהוי הלואה גביכו דאי לא עבדיתו הכי קא הוי יין נסך ברשותיכו וכי שקליתו דמי יין נסך שקילתו. ומכלל אסה"נ כגון חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דגרסינן [פסחים כ"א ע"א] בי' כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה ולחי' ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו. וכמו כן בשר שנתבשל בחלב והוא שנתבשל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, כדג' [חולין קי"ג ע"א] בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טמאה מותר לבשל ומותר בהנאה. וכמו כן מעשי שבת על הדרכים הידועים דאסור בהנאה ואין זה מקומו להאריך. וכגון [ע"ז כ"ט ע"ב] בשר אדם מת שאסור בהנאה ותכריכי המת ונכנסים בתכריכי המת אף כל (דבריך) [דברים] שצריכים לקבורה דלאחר שנעשו אותן כלים לצרכי המת אינן ראוין לא שימכרו ולא שילקחו משום אדם שרוצה למוכרן ולהנות מהם, וכגון כלאי הכרם ושאר דברים של אסה"נ לא זהו מקומו להאריך.
<h2>דף עא.</h2>
השער אחד עשר, דברים שהמקח והממכר אסור בהם ותדע שכל שנקרא אסורי הנאה אסור ליקח ולמכור כדכתיב או מכור לנכרי, ויש שאסורים למכור כגון אלו דגרסינן [ע"ז כ"ט ע"ב] ואלו אסורין ואיסורן איסה"נ היין והחומץ של עכו"ם שהי' מתחלתו יין וחרס הדריאני ועורות לבובין רשבג"א בזמן שהקרקע שלו עגול אסור משוך מותר. ובשר הנכנס לבית ע"א מותר והיוצא אסור. ופי' הדריאני [שם ל"ב ע"א] רב יהודה אמ"ש חרס של אדרינוס קיסר דכי אתא רב דימי אמר קרקע בתולה היתה ולא היתה עבודה מעולם ואתא הדריאנוס ועבדא ונטעה ורמו ליה לחמרא בגולפי חיורי ומייצי ליה ומאדי' יתיב עלייהו ומיתבר וכל היכא דאזלי שקלי מהנך חספי ותרו ושתו. ועור לבוב נמי כגון שעשאו לשם ע"א והוא שקדו' כנגד הלב וקדו' כמין ארובה. ותדע דיין של ישראל שנתערב בו יין של נכרי ולא ידע כמה נתערב יפסיד כשעור שנתערב בו מיין נסך והשאר ימכור לעכו"ם, כדגר' [ע"ז ע"א ע"א] רשבג"א ימכר כלו לעכו"ם חוץ מדמי יין נסך שבו, ויין של ישראל אם נגע בו עכו"ם אינו ראוי שיהנה ממנו ולא שימכרנו אלא יפסיד אותו. ואם נתערב מאותו שנגע בו העכו"ם בשאר יינו של ישראל ימכרנו כלו לעכו"ם ויפסיד כשעור אותו שנתערב בו ממגע העכו"ם, כדגר' [ע"ז נ"ז ע"ב] ההוא עובדא דהוה במחוזא עאל אצל עכו"ם לחנוותא א' להו אית לכו חמרא לזבוני אמרי ליה לא הוה איכא חמרא בדולא שדא ביה ידיה ושכשכיה א"ל האי לאו' חמרא הוא שקליה בריתחיה שדיי' בדנא שרא רבא לזבוני לעכו"ם, אפליג עליה רב הונא בר חנינא ור"ה בריה דר"נ נפקי שפורי דרבא ושרו נפקי שפורי דרב הונא בר חנינא ואסרי, אקלע רב נחמן לסורא א"ל רבא לרב אליקי' שמעיה טרוק גלי דלא ניתי איניש ונטרוד על לגביה א"ל כה"ג מאי א"ל אסור אפילו בהנאה א"ל והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך אימר דאמרי אנא לבר מדמי דההוא דמי דההוא מי אמרינן. והיכא שנושא העכו"ם כלי מלא יין ויש באותו כלי בקיעא לארכו של כלי אסור לשתות ומותר למכור ואם הוא לרחבו אפילו לשתות מותר, כדגר' ההיא חביתא דפקע לארכה אתא עכו"ם חבקה שרייה רפרם לזבוני לעכו"ם והנ"מ דפקעה לארכה אבל לפתיה אפילו בשתיה נמי שריא. ומי שמוכר לעכו"ם יין כשר יש עליו מן הדין שיטול ממנו הדמים תחלה קודם שימדוד את היין לתוך כליו או יפסוק הדמים ויעשם חוב על עכו"ם ואח"כ ימדוד לו, שאלמלא ימדוד לו תחלה קודם נטילת הדמים הרי נסנסך היין ברשותו של ישראל ואסור ליטול דמיו, כדגר' [ע"ז ע"א ע"א] המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרים מדד עד שלא פסק דמיו אסורין ואמר להו להנהו סביאת' כי מזבניתן חמרא לעכו"ם שקילו זוזי מנייהו והדר כיילי להו ואי לא נקיטו בהדיהו דמי אוזפונהו והדר שקילנהו כי היכי דתהוי הלואה גביכו דאי לא עבדיתו הכי קא הוי יין נסך ברשותיכו וכי שקליתו דמי יין נסך שקילתו. ומכלל אסה"נ כגון חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דגרסינן [פסחים כ"א ע"א] בי' כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה ולחי' ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו. וכמו כן בשר שנתבשל בחלב והוא שנתבשל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, כדג' [חולין קי"ג ע"א] בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טמאה מותר לבשל ומותר בהנאה. וכמו כן מעשי שבת על הדרכים הידועים דאסור בהנאה ואין זה מקומו להאריך. וכגון [ע"ז כ"ט ע"ב] בשר אדם מת שאסור בהנאה ותכריכי המת ונכנסים בתכריכי המת אף כל (דבריך) [דברים] שצריכים לקבורה דלאחר שנעשו אותן כלים לצרכי המת אינן ראוין לא שימכרו ולא שילקחו משום אדם שרוצה למוכרן ולהנות מהם, וכגון כלאי הכרם ושאר דברים של אסה"נ לא זהו מקומו להאריך.
